שפה

טיפול באיחור בהתפתחות השפתית, איחור ברכישת אוצר מילים, בארגון רעיונות למבעים ובמורכבותם. שיבושי הטיות ,מיליות קישור וניסוח. הטיפול מתמקד גם בבעיות שליפה.

הפרעות בשפה הן הפרעות של הבנה או של הבעה של השפה, בהשוואה להתפתחות התקינה המתאימה לגיל.

ההפרעות יכולות להופיע באחד או יותר ממרכיבי השפה – צורה, תוכן ושימוש:

• צורה – פונולוגיה (היגוי), מורפולוגיה (חוקי הדקדוק: שימוש במיליות קישור,הטיות מין ,יחיד-רבים וכו) התחביר ( אורך המבע ,מורכבות המבע: האם הילד מבטא עצמו רק במשפטים פשוטים או גם מחוברים/ מורכבים וכו)

• תוכן – סמנטיקה – משמעות המילה, המשפט, הסיפור; האם לילד אוצר מילים רחב התואם את גילו. האם מבין ומביע שפה מורכבת.

• שימוש – פרגמטיקה – השפה כתקשורת, שימוש בהתאם לנסיבות: האם קיים שימוש בחוקי שיח, כמו: שמירה על קשר עין ,יזימה, שמירה על תור ,שיתוף ,קשב משותף, התחשבות בידע המאזין, הבעת רגשות ועוד.

כאשר קיים פער בין השפה של הילד לבין זו המצופה מבני גילו, דרושה הערכה שפתית הכוללת מבחני הבנה והבעה. 

אוצר המילים של הילד הוא מעיין מילון או מאגר מילים מנטלי, הקיים בחשיבה של הילד, במערכת הזיכרון שלו. זהו מכלול המילים העומדות לרשותו – מילים שאותן הוא מבין ומכיר, ומילים בהן הוא יכול להשתמש.

המילון מהווה בסיס הכרחי לרכישת השפה ולהתפתחותה, ויש לו חשיבות מכרעת בתחומי ההבנה והבעת השפה בפרט, ויכולות החשיבה בכלל. קיים קשר בין גודל אוצר המילים של הילד לבין הישגיו בתחומי ההבעה בעל פה ובכתב, הבנת הנקרא, והחשיבה.

התפתחות אוצר המילים נמשכת לכל אורך החיים, מרגע הלידה ואילך. גם כמבוגרים אנו לומדים כל הזמן מילים חדשות.

המילון מאורגן במעין רשת של קשרים, בקבוצות (קטגוריות) הקשורות ביניהן. ככל שהמילים קשורות זו לזו ומאורגנות יותר, כך הן נגישות יותר והילד יכול לשלוף אותן ולהשתמש בהן בהצלחה. הפעוט לומד את המילים שבמילון בעל פה, כתוצאה מחשיפה חוזרת ונשנית אל מילה מסוימת בהקשרים שונים. את רוב המילון העומד לרשותו רוכש הפעוט מן הלשון הדבורה המופנית אליו והנשמעת סביבו, אולם ילדים השומעים סיפורים בבית ובגן לומדים מילים גם מן הלשון הכתובה. חשיפות שונות לאותה מילה בהקשרים שונים מחזקות את הקשרים שלה למילים אחרות, ומשפרות את היכולת להשתמש בה.

יש לציין שלעיתים קיים פער בין אוצר המילים הפאסיבי של הילד (זיהוי המילים והמושגים, ההבנה שלהן) לבין אוצר המילים האקטיבי ( הבעת המושגים הללו).
כאשר הילד מבין יותר מאשר מביע, הוא עלול להיות מתוסכל, מאחר וקיים אצלו ב"מחסן" רעיון שאותו רוצה להביע, אך חסרים לו הכלים.
זהו שלב שבו  חשובה ההתערבות הטיפולית או לפחות הדרכת ההורים.
עלינו להקנות לילד אוצר מילים כמו: שמות עצם, פעלים ותארים התואמים את גילו ולאפשר לו להמליל את מחשבותיו.

מה כולל אוצר המילים של הפעוט? איזה סוגים של מילים כדאי לעזור לו ללמוד?

אוצר המילים של הילד כולל את המילים השכיחות והשימושיות ביותר. ניתן לזהות בו מילים משני סוגים:

א. מילות תוכן – אלו המילים בעלות המשמעות המילונית בשפה. במילון של הילד קיימים שמות עצם רבים.
במילון קיימים גם פעלים, אם כי בכמות קטנה יותר (בערך 4-5 שמות עצם על כל פועל). הפעלים חיוניים לצורך הבעת פעולות, אירועים ומצבים, וכן לצורך בניית משפטים, בהמשך הדרך. במילון של הילד קיימים גם מעט תארים, בעיקר תארים שכיחים המתארים תכונות של חפצים (חם, מלוכלך), תארי מידה וצורה (גדול, עקום), מושגי צבע (צבעי היסוד), ומעט תארים המציינים תכונות פנימיות הדורשות הערכה (טוב, רע, מצחיק, טעים).

ב. מילות תפקיד - אלו המילים או המיליות בעלות המשמעות הדקדוקית בשפה, ותפקידן הוא לקשר וליצור יחסים בין מילות התוכן. הן כוללות כינויי גוף ורמז (אתה, אנחנו, זה, הוא, מישהו), מיליות יחס (ב, כ, ל, מ, עם, את, של), מיליות קישור (ו, ש, אבל, רק, גם), כמתים (כל, הרבה), ה' הידוע ועוד.

הטיפול באיחור וליקוי שפתי

כאשר רוצים להעשיר את אוצר המילים של הילד, יש לשים לב ולכלול בשפה המופנית אליו את כל סוגי המילים המוזכרים (פעמים רבים אנו נוטים ללמד שמות עצם מוחשיים, ו'מזניחים' למידה של פעלים ותארים..). למידה המדגישה סוגים שונים של מילים (שמות עצם, פעלים ותארים, ומיליות תפקיד) גם מייצרת בקלות ובטבעיות הקשרים שונים, שהם החשובים לצורך קישור המילה למילים אחרות במילון המנטלי, ולחיזוק.

חשוב מאד להתחיל טיפול בזמן ולא לגרום לפערים לגדול,ובכך גם לתמוך בהתפתחות החשיבה.
הטיפול השפתי  מתבצע באמצעות משחקים שונים החושפים בפני הילד אוצר מילים ספציפי, מושגי יסוד ומרחב, תבניות לבניית משפטים, וארגון מסרים באופן מובנה ורציף.
המשחקים ,הספרים והבובות נוצרו באופן ספציפי לצרכי לימוד תכנים אלה והם מוגשים לילד באופן חינני נעים ומושך.
בהמשך לטיפול ההורים שמקבלים הדרכה, ממשיכים את ישום הנלמד בטיפול גם בבית. לעיתים גם המסגרת הלימודית של הילד מעורבת בשלבי ההקניה והפנמת הנלמד.

דוגמאות לקשיים שפתיים בגילאים הבוגרים יותר:

o       אוצר מילים דל ומצומצם

o       קשיים בשליפת מילים מן הזיכרון

o       קושי ביצירה ובחיבור של משפטים

o       קושי בהטיית מילים בהתאם לחוקיות השפה

o       דיספרקסיה – קושי בתכנון המוטורי של פעולת הדיבור

o       קושי באירגון שפה – קושי לארגן רצף ברור של משפטים (למשל, לספר סיפור)

יכולות נוספות הקשורות לשפה הן מודעות פונולוגית (ערנות לצלילי השפה), זיכרון שמיעתי, ועוד.